הזכות לסעד ופיצויים

הכרזת האומות המאוחדות בדבר זכויות אדם מעגנת את הזכות לתרופה יעילה על ידי רשות ציבורית מוסמכת על הפרות של זכויות אדם המעוגנות בחוקה או בחקיקה (סעיף 8) ואוסרת על הפליה (סעיף 7). גישה שיוונית ויעילה לערכאות המציעה פיצויים הולמים בזמן סביר לנזקים, וכן גישה למידע על ההפרות ומנגנוני הפיצויים, הם חלק אינטגרלי מדרישות אלו.

ישראל הינה צד למרבית מאמנות זכויות האדם הבינלאומית המכירות בזכות לתרופה ופיצויים, ובכלל זאת סעיף 2 של האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות וסעיף 6 של האמנה לביטול כל צורות האפליה הגזעית. ישראל מחויבת למשפט הבינלאומי ההומניטרי, ובכלל זאת לאמנות ג'נבה. הסטנדרטים הנדרשים בכדי לעמוד בהתחייבויות אלו קודדו במסמך הקווים המנחים של האו"ם.

הנתונים שאספנו מצביעים על כך שישראל לא עומדת בהתחייבויותיה במישור הבינלאומי. עם זאת, ישראל אינה המדינה היחידה שכושלת בהקשר זה. אוסטרליה, אנגליה, ארצות הברית וקנדה מחילות גרסאות שונות לחריג הפעולה המלחמתית לתביעות נזיקין המקנות אף הן חסינות מפני תביעות אלו למדינה בגין נזקים שגרמו כוחותיה במהלך סכסוכים מזוינים. היקף החריגים משתנה, אבל כולם מונעים מאזרחים את האפשרות לתבוע פיצויים כזכות.